<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף כא.</h2>
לא ישחית אדם פאת זקנו, ולא יעשה כמעשה המניחים חוט של שערות ומגלחין השאר בתער, כי טועים הם, ואי אפשר בלא מכשול, אלא יגלחו כל זקנם במספריים, ולא יעבירו עליו תער כל עיקר. והמדקדקים במצות אפילו תחת גרונם מגלחין במספריים, וכן עושים בכל גלות החל [הזה] אשר בצרפת. אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פאה, אבל אסרו חכמינו זכרונם לברכה (נזיר נ"ח:) להעביר שער בתער בכל מקום בגוף ואפילו (על) [תחת] זרועותיו, לפי שדומה לתיקון הנשים, אבל מותר להעבירו במספריים.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שפורק עול הוא מן הרשעים הגמורים (שבועות י"ג.). ובכלל פורק עול, האומר אקיים כל התורה [כולה] זולתי אחת מן המצוות לפי שלא למדוני אבותי עליה ולא הורגלתי מנעורי להזהר בה, או שאין נזהרין בה אנשי מקומי. והאיש ההוא מן המורדים והפושעים, כי לא יאמר העבד לרבו, אבחר המלאכות האלה ולא אבחר באלה. וקראו רבותינו זכרונם לברכה את האיש ההוא משומד, דתניא (חולין ד':) הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל משומד. ונתבאר בגמרא (שם), כי ענין משומד הנזכר בברייתא הזו הוא משומד לדבר אחד, ועליו נאמר (דברים כ"ז כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". פשר הדבר, שאינו מקבל [עליו] כל המצוות שבתורה. והשונה בעבירה אחת מאה פעמים, כעושה מאה עבירות חלוקות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"א.) אם יאמרו לנזיר אל תשתה יין והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת. ומה שכתוב (קהלת ז' כ') "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", חלילה לצדיק לפרוק מעליו עול מצוה אחת, אבל הוא נזהר במצוה [נ"א, במצות] אלף פעמים, ופעמים אשר יכשל בה פעם אחת והתוודה אשר חטא עליה ויכנע מאד ויענה נפשו וישוב אל ד' וירחמהו.
<h2>דף כג.</h2>
אסור לעשות מלאכה בחולו של מועד מן התורה (חגיגה י"ח.) חוץ מן המלאכות שפרשו חכמינו זכרונם לברכה שהן מותרות, כמו שמפורש בגמרא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קי"ח.) המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (שמות ל"ד, י"ח) "את חג המצות תשמר", וסמיך ליה (שם י"ז) "אלקי מסכה לא תעשה לך". ופירש רבינו שמואל [נ"א. רבינו שמואל ז"ל בפסחים, וגם רש"י במסכת מכות פרק אלו הלוקין (כ"ג.)] המבזה את המועדות, שעושה מלאכה בחולו של מועד. ומזה הכתוב את חג המצות תשמור דרשו בגמרא במסכת חגיגה (י"ח.) אסור לעשות מלאכה בחולו של מועד. ואסור לעשות סחורה (מו"ק י':) או הלואת ריוח [נ"א. הלואה או ריוח] בחולו של מועד (ע' שם).
